ערב אחד, שני שיאים / תמי מולד חיו


כנסים, אתם יודעים, ובמיוחד פתיחות של כנסים, בד”כ מאופיינים ביתר חגיגיות וברכות, וקצת פחות בתוכן.
הפתיחה של הכנס השני “לחיות בעיר מעורבת” היתה שונה. מאוד שונה.
היה חגיגי, היו ברכות, היה קהל לבוש היטב והיה הרבה תוכן, היתה הבטחה לכנס שלא רק יעסוק בשאלות אלא ינסה לתת גם כלים ופתרונות.

שני שיאים היו לערב הזה, אם לרגע נתעלם מה”מינגליג” הייחודי של אנשים שעוסקים בחיי היומיום בנסיון ליצור חיים משותפים בחברה מורכבת והיוו בעצמם מרבד תרבותי מרתק של דתות, שפות, לאומים ותרבויות.

שיא ראשון – הרצאתה של שופטת בית המשפט העליון בדימוס דליה דורנר

דורנר, דוברת רהוטה ואישה נעימת דיבור פתחה בשאלה, מהי עיר מעורבת.

דורנר פרסה את הקשת בין ערים כמו בריסל וומונטריאול אשר הלאומים המרכיבים אותם אמנם אינם מחבבים במיוחד האחד את השני אך חיים בהרמוניה ובשיתוף לבין ערים כמו סרייבו או בלפסט שם נלחמות הקבוצות השונות זו בזו בחירוף נפש. והערים המעורבות שלנו, שאלה דורנר, איפה הן על הרצף הזה שבין חיים משותפים לבין מלחמה והרג?

דורנר החזירה את ציבור השומעים אל ההתחלה, אל יצירת הערים המעורבות והזכירה כי הליך בנית המדינה היה לעומתי לאוכלוסיה שחיה אז בערים ובארץ בכלל, הפלסטינים. עם הקמת המדינה עזבו, ברחו וגורשו רוב התושבים הערבים, רק מיעוט נותר מאחור והמדינה היהודית יישבה לצידם את אזרחיה היהודים. ועוד הזכירה דורנר את מגילת העצמאות, שבהעדר חוקה מהווה את הנורמה הבסיסית להתנהלות העם והמדינה. לצד ההסבר המפורט במגילה לגבי הסיבות להקמת המדינה דווקא בארץ ישראל והצורך בקיום רוב יהודי על ידי קליטת עליה יהודית מחדדת המגילה את השאיפה לשוויון ואת החיים המשותפים מתוך הכבוד וההבנה לכל תושבי ואזרחי הארץ.

“מגילת העצמאות מגדירה את הדמוקרטיה הישראלית על ידי ההכרזה כי המדינה תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה.

את זה לא קיימנו, וזה דווקא אינטרס משפטי – חוקי ומעשי לשלב את האזרחים הערבים. כמו שאמר שמריהו לוי, עם ישראל חכם אבל חבל שאין לו קצת שכל, תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור  – זהו הבסיס הנורמטיבי של המדינה.

מהי משמעות ההבטחה לקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור? האם השוויון הוא אינדבידואלי או קבוצתי? זו שאלה יסודית. היכן משתלבים האזרחים הערבים? לדעתי יש להם גם זכויות אינדבידואליות וגם זכויות קבוצתיות”

מאמינה בארגונים אזרחיים שמייצרים תקווה

בהיותה שופטת בית משפט עליון בדימוס, בחרה דורנר לתת דוגמא קצרה וממצה מאחת הסוגיות שעמדו בפני בית המשפט העליון והיא סוגית השילוט בשפה הערבית לצד העברית. דיון זה הוכרע ברוב קולות לטובת הזכות הקבוצתית לשילוט בכל מקום גם בשפה הערבית המוכרת כשפה רשמית שניה. אך עוד יותר מכך היתה בהכרעה זו הכרה תרבותית בקבוצת המיעוט בתרבותה היחודית וחייה כקבוצה.
אלא שמשפט ועקרונות לחוד ומציאות לחוד, אומרת דורנר ומסבירה: במציאות הישראלית אין הכרה אמיתית בזכויות המיעוט הערבי, והדבר ניכר בשימוש שנעשה על ידי המדינה והרשויות בכלי התכנון.

האפליה והקיפוח זועקים, אומרת דורנר. אנו חיים בתקופה לא פשוטה, הגזענות פושה ותופעת תג מחיר שלצד היותה פלילית היא גם תופעה שמביישת אותנו כחברה וכיהודים. הרי גרים היינו בעולם, נרדפנו ונרצחנו ולכן עלינו לנהוג אחרת, לפעול ולאפשר חיים משותפים לפי העקרון ‘גם אם לא אהבת לגר כמוך אז לפחות היה הוגן כלפיו’. האם זה רק עניין שבאחריות השלטון? בוודאי שבאחריות השלטון אבל זהו גם עניין אזרחי. אני, אומרת דורנר, מאמינה בארגונים אזרחיים שמייצרים תקווה. אחרי הכל אנו חיים בחברה דמוקרטית ולהתגייסות הציבורית יש משמעות והשפעה גדולה, ונותנת את חיפה כדוגמא לעיר בה פעילות התושבים המקומיים יצרה חיי שיתוף ואחווה.
לאחר כל זאת מתפנה דורנר לעיר ירושלים, זו שניתנה על ידי המברכים הרבים כדוגמא ומופת והבהירה כי בעוד היתה תקווה שהפלסטינים תושבי מזרח העיר יקחו חלק פעיל בבחירות לרשות המקומית הרי שאין להאשימם על כך שאינם נוהגים כך:

“אם מספחים אוכלוסיה צריך לתת להם אותם שירותים שנותנים ליהודים, צריך להכיר בצרכים שלהם וברצונות שלהם” זה לא נעשה למרות מספר רב של עתירות והחלטות רבות של בית המשפט העליון ושל החוק בישראל.

ואת דבריה מסכמת דורנר בנימה אופטימית – אפשר לשנות, לשם כך יש צורך בהתגייסות ופעולה של החברה האזרחית.

שיא שני: מירה עוואד וטרנזיט טריו וההרמוניה שנוצרת ממפגש תרבויות

2013-11-19 21 19 16

ואז עלו לבמה טריו טרנזיט בו חברים שלושה מוסיקאים מחוננים: מירה עוואד, ג’וקה פרפיניאן ומארק קקון. בליווי שני מוסיקאים נוספים הם שרו וניגנו את מהות החברה המעורבת: ערבית, עברית, פורטוגזית, אנגלית, מרוקאית, צרפתית ואפילו בולגרית ופרסית נשמעו במבחר קצבים המשלבים את השורשים המעורבים של חברי הטריו.

בכל אחד מהשירים עירוב השפות שביטא את השורשים התרבותיים והמוסיקליים של היוצרים נשמע כל כך טבעי שלרגע קשה היה להיזכר שבעצם החיים המשותפים אינם מובנים מאליהם ודורשים הבהרה והסבר והרבה עבודה קשה. טריו טרנזיט גרמו לקהל להרגיש ולו לרגע את ההרמוניה שנוצרת ממפגש תרבויות.

.

.

ותקציר אירועי ערב הפתיחה:

מרק סופר, נשיא קרן ירושלים:  ירושלים אחת הערים המרתקות בעולם : פסיפס אנושי רב תרבותי המעמיד אתגרים אך גם הזדמנויות. ירושלים צריכה להיות למופת לשיתוף והפריה הדדית לשאר הערים המעורבות בעולם. כשלון ביצירת חיים משותפים בירושלים יהדהד בעולם כולו.

נדים שיבאן, יו”ר הועדה המארגנת של הכנס: בחירת הנושאים והתוכן של הכנס הושפע עמוקו מחווית החיים בעיר ירושלים כעיר מעורבת וכדוגמה לערים מעורבות בישראל ובעולם. תושבי מזרח ירושלים חווים קיפוח עמוק ומתמשך, גך גם קבוצות פריפריה במערב העיר. המנהיגים ובעלי תפקידים זקוקים למעורבות וסיוע התושבים והאזרחים שרק הם יכולים להביא להפסקת הקיפוח וליצירת חיים משותפים.

ד”ר אוקי מרושק-קלארמן, מהנלת אקדמית במדרשת אדם: בבנית הכנס נעשה מאמץ לקיים דיון איטגרטיבי אמיתי שיביא להפריה הדדית ומציאת כלים ודרכים למעורבות משמעותית של האזרחים והתושבים ביצירת חיים משותפים.

מאיר קראוס, מנכ”ל מכון ירושלים לחקר ישראל:  ירושלים היא העיר המעורבת ביותר בישראל. מיוחדת גם בין הערים המעורבות בעולם בשל ההסטוריה המורכבת החשיבות הדתית, מורכבות האוכלוסיה כמו גם עתידה הלוט בערפל.  בירושלים קיימת תחרות מתמדת על מרחבי העיר הפיזיים והסימבוליים כאחד. התחרות היא בראש ובראשונה, תחרות על הנרטיב, על התודעה. בירושלים נדרש מהפך תודעתי בקרב המתחרים  על הנרטיב בכדי להפוך אותה לעיר מעורבת ומשולבת. ירושלים יכולה וצריכה להיות מקום של כולם. הדרך לשינוי עוברת דרך יצירת תשתית האוניברסלית שתשרת את כלל תושביה ללא הבדל.

שופטת בית המשפט העליון בדימוס דליה דורנר: מגילת העצמאות מגדירה את הדמוקרטיה הישראלית על ידי הכרזה כי המדינה תשקוד על פיתוח הארץ לטובת  כל תושביה, את זה לא קיימנו וזה דווקא אינטרס משפטי – חוקי ומעשי לשלב בתוכה את האזרחים הערבים כמו שאמר שמריהו לוין עם ישראל חכם אבל חבל שאין לו קצת שכל.  הרי גרים היינו בעולם, נרדפנו ונרצחנו ולכן עלינו לנהוג אחרת, לפעול ולאפשר חיים משותפים לפי העקרון ‘גם אם לא אהבת לגר כמוך אז לפחות היה הוגן כלפיו’. האם זה רק עניין שבאחריות השלטון? בוודאי שבאחריות השלטון אבל זהו גם עניין אזרחי. אני מאמינה בהתארגנות אזרחית ככלי לשינוי. אחרי הכל אנו חיים בחברה דמוקרטית ולהתגייסות הציבורית יש משמעות והשפעה גדולה.

טריו טרנזיט: טריו טרנזיט בו חברים שלושה מוסיקאים מחוננים: מירה עוואד, ג’וקה פרפיניאן ומארק קקון. בליווי שני מוסיקאים נוספים הם שרו וניגנו את מהות החברה המעורבת: ערבית, עברית, פורטוגזית, אנגלית, מרוקאית, צרפתית ואפילו בולגרית ופרסית נשמעו במבחר קצבים המשלבים את השורשים המעורבים של חברי הטריו. בכל אחד מהשירים עירוב השפות שביטא את השורשים התרבותיים והמוסיקליים של היוצרים נשמע כל כך טבעי שלרגע קשה היה להיזכר שבעצם החיים המשותפים אינם מובנים מאליהם ודורשים הבהרה והסבר והרבה עבודה קשה. טריו טרנזיט גרמו לקהל להרגיש ולו לרגע את ההרמוניה שנוצרת ממפגש תרבויות.

רות חשין, יו”ר משכנות שאננים: את ילדותי העברתי בשכונה הומגנית בירושלים, שכונת רחביה. אבל את ירושלים האמיתית פגשתי בבית המסחר לתרופות של אבא. שם חוויתי את הרבגוניות האמיתית של העיר, שם למדתי להעריך ולאהוב את הייחוד שבחיבור בין האנשים והתרבויות. התשובה היא בחינוך ילדים כבר בגיל הרך ללמוד להכיר ולקבל את האחר כחלק מהמרחב וכחלק מהחיים.